כמעט בכל פגישה ראשונה עם הורים שעומדים להיפרד, השאלה על מזונות הילדים עולה כבר בדקות הראשונות, לפעמים מתוך חשש של אחד ההורים שלא יוכל לעמוד בתשלום שייקבע לו, ולפעמים מתוך דאגה של ההורה השני איך יכסה לבד את ההוצאות של הילדים. במאמר הזה אסביר מה הם מזונות ילדים, איך מחשבים אותם היום בישראל, ומה השתנה בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, שקבע כללים חדשים לחלוקת הנטל בין האב לאם.
בקצרה: מזונות ילדים בישראל נקבעים קודם כל לפי גיל הילד, כך שעד גיל 6 האב היהודי חייב לבדו בצרכים ההכרחיים של הילד בלי קשר להכנסות האם, ומגיל 6 ועד 18, בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 משנת 2017, שני ההורים נושאים במזונות לפי היחס בין ההכנסות שלהם ובהתחשב בזמן שהילדים שוהים בפועל אצל כל אחד מהם. לכן במשפחות שבהן שני ההורים עובדים והילדים מחלקים את הזמן ביניהם, הסכום שייקבע יכול להיות נמוך בהרבה ממה שהיה מקובל בעבר, ולעיתים הוא מצטמצם לחלוקה של הוצאות בלבד.
מה הם מזונות ילדים?
מזונות ילדים הם הכסף שנועד לכסות את מה שילד צריך כדי לחיות ולגדול, כלומר אוכל, ביגוד והנעלה, חלק מעלות הדיור שבו הוא גר, הוצאות חינוך והוצאות בריאות. הנקודה שהורים רבים מופתעים לשמוע היא שהכסף הזה אינו שייך להורה שמקבל אותו אלא לילד, ולכן הוא לא נתפס כפיצוי לאחד ההורים ולא ככלי במשא ומתן על הרכוש, ובית המשפט בוחן כל הסכם בעניין הזה דרך השאלה אם הוא באמת מבטיח את צורכי הילד. אצל הורים יהודים, החוק הישראלי מפנה בנושא הזה לדין העברי, ומכאן נובעת העובדה שכללי החישוב משתנים לפי הגיל של הילד, כפי שאסביר בפסקאות הבאות.
מי משלם מזונות לילדים עד גיל 6?
לגבי ילדים קטנים, עד גיל 6, הכלל נשאר כפי שהיה במשך שנים רבות, והאב היהודי חייב לבדו לכסות את הצרכים ההכרחיים שלהם, בלי קשר לשאלה כמה מרוויחה האם וגם בלי קשר למצבו הכלכלי שלו. בתי המשפט לענייני משפחה מבססים זאת על סעיף 3(א) לחוק המזונות ועל הדין העברי, ומדגישים שמדובר בחובה עצמאית שאינה תלויה בהכנסות האם. בית המשפט העליון אישר את הדברים בבע"מ 1168/22 שניתן ב־28 בפברואר 2022, כשקבע שכל עוד לא מלאו לילדים שש שנים, החיוב לשאת במזונותיהם ההכרחיים מוטל על האב בלבד, ושההלכה החדשה שנקבעה לגבי ילדים גדולים יותר לא שינתה את המצב בגיל הזה.
במונח "צרכים הכרחיים" הכוונה לבסיס, מזון, ביגוד, מדור, בריאות וחינוך בסיסי. מעבר לבסיס הזה יש הוצאות שבתי המשפט מסווגים כהוצאות "מדין צדקה", למשל חוגים או הוצאות שמשקפות רמת חיים גבוהה יותר, ובהן שני ההורים יכולים להתחלק לפי היכולת של כל אחד מהם. בפועל, המשמעות להורים של ילדים קטנים היא שגם כשהאם מרוויחה יותר מהאב, ההוצאות הבסיסיות של הילד עדיין יוטלו על האב, והדיון האמיתי יתנהל בדרך כלל סביב השאלה מה כלול בבסיס ומה נמצא מעליו.
מה השתנה בבע"מ 919/15, ואיך מחשבים מזונות לילדים בגילאי 6 עד 15?
השינוי הגדול בתחום התרחש ב־19 ביולי 2017, כאשר בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, נתן את פסק הדין בבע"מ 919/15. עד אז ההנחה הייתה שגם בגילים האלה האב נושא לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים, ובית המשפט קבע שמגיל 6 ועד גיל 15 שני ההורים חייבים במזונות הילדים באופן שווה, ושהחלוקה ביניהם נקבעת לפי היכולת הכלכלית היחסית של כל אחד מהם מכל המקורות העומדים לרשותו, כולל שכר עבודה, תוך התחשבות בזמן שהילדים שוהים בפועל אצל כל הורה ובכל נסיבות המקרה. כחלק מהשינוי הזה, בגילים האלה כבר אין הבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים אחרים, וכל ההוצאות של הילד נבחנות באותה דרך.
כדי להבין מה זה אומר בפועל, אפשר לחשוב על דוגמה פשוטה, שאינה לקוחה מתיק מסוים אלא נועדה רק להמחשה. אם ההכנסה של אחד ההורים היא בערך שני שלישים מסך ההכנסות של שניהם יחד, והילדים נמצאים אצל שני ההורים זמן דומה, סביר שבית המשפט יטיל על ההורה הזה חלק גדול יותר מההוצאות שאינן קשורות למקום שבו הילד נמצא באותו יום, משום שהיכולת שלו לשאת בהן גבוהה יותר. אם ההכנסות דומות והזמן מתחלק באופן שווה, ייתכן שבסופו של דבר לא ייקבע תשלום חודשי משמעותי מהורה אחד לשני, וכל הורה יכסה את מה שהילד צריך כשהוא אצלו.
חשוב גם לדעת שההלכה הזאת אינה מוגבלת למשמורת משותפת במובן המלא. בית המשפט המחוזי קבע ברמ"ש 41433-04-18, שניתן ב־30 במאי 2018, שאפשר להחיל אותה גם כאשר המשמורת אינה משותפת, ובלבד שיש להורים זמני שהות קבועים וסדירים שמתקיימים בפועל וכוללים לינה. לכן הסדר השהות שההורים בוחרים, והאופן שבו הוא מתקיים בחיים עצמם, משפיעים ישירות גם על המזונות.
מה ההבדל בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות?
בתי המשפט מחלקים את ההוצאות של הילד לשתי קבוצות, וההבחנה הזאת עוזרת להבין למה זמני השהות כל כך חשובים. הקבוצה הראשונה היא הוצאות שכל הורה מוציא באופן טבעי כשהילד אצלו, כמו אוכל, מים וחשמל, ולכן כל הורה נושא בהן בעצמו בזמן שהילד נמצא במחיצתו. הקבוצה השנייה היא הוצאות שלא קשורות למקום שבו הילד ישן באותו לילה, כמו ביגוד, הנעלה, ציוד לבית הספר וחוגים, ולגביהן פיתחה הפסיקה, למשל בעמ"ש 22981-07-19 מבית המשפט המחוזי משנת 2019, את המנגנון של "הורה מרכז". ההורה המרכז מנהל את ההוצאות האלה בפועל, וההורה השני משלם לו את חלקו לפי היחס בין ההכנסות. ההבחנה הזאת מסבירה למה שני הורים עם אותן הכנסות יכולים להגיע לתוצאה שונה לגמרי, רק משום שזמני השהות שלהם שונים.
איך מחשבים מזונות לילדים בגילאי 15 עד 18?
גם לגבי בני נוער בגילאי 15 עד 18 החיוב מבוסס על "דין צדקה". כבר בשנת 1984, בע"א 210/82 (עניין גלבר), קבע בית המשפט העליון שבחיוב מסוג זה האם שווה לאב, ושהחיוב תלוי ביכולת הכלכלית של שני ההורים ובצורכי הילד, וההלכה של בע"מ 919/15 חיזקה את העיקרון של חלוקה לפי היכולת היחסית.
שאלות נפוצות על מזונות ילדים
האם אם יכולה להיות מחויבת לשלם מזונות לאב?
כן, מגיל 6 זה אפשרי, משום שמאז בע"מ 919/15 החלוקה בין ההורים נקבעת לפי היחס בין ההכנסות שלהם ולפי זמני השהות, ולכן כאשר הכנסת האם גבוהה משמעותית מהכנסת האב, או כאשר הילדים שוהים רוב הזמן אצל האב, בית המשפט עשוי לחייב אותה להשתתף בהוצאות שהאב נושא בהן.
האם משמורת משותפת אומרת שאף הורה לא משלם מזונות?
לא בהכרח, משום שגם במשמורת משותפת בית המשפט בודק את היחס בין ההכנסות, והורה שמרוויח יותר יישא בחלק גדול יותר מההוצאות שאינן תלויות שהות, ולגבי ילדים מתחת לגיל 6 האב ממשיך לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים שלהם גם כאשר המשמורת משותפת.
האם הלכת בע"מ 919/15 חלה גם על ילדים מתחת לגיל 6?
לא, בית המשפט העליון הבהיר בבע"מ 1168/22 שלגבי ילדים שטרם מלאו להם שש שנים לא חל שינוי, והחובה לכסות את הצרכים ההכרחיים שלהם נשארה על האב בלבד.
האם אפשר לבקש להפחית מזונות שנקבעו לפני 2017 רק בגלל בע"מ 919/15?
לא, בבע"מ 7670/18 קבע בית המשפט העליון ששינוי ההלכה כשלעצמו אינו מספיק כדי לפתוח מחדש פסק דין או הסכם למזונות, ושצריך להראות שינוי מהותי ובלתי צפוי בנסיבות של המשפחה עצמה.
עד איזה גיל משלמים מזונות ילדים?
החובה הרגילה נמשכת עד גיל 18, ובתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי נהוג להמשיך ולשלם, בדרך כלל שליש מהסכום הקודם, כפי שנקבע בע"א 4480/93, אף שבית המשפט יכול לסטות מכך לפי היכולות של ההורים והצרכים של הילד.
השאלה שבה פתחתי, כמה ישולם ומי ישלם, נשמעת כמו שאלה של מספרים, אבל בפועל התשובה עליה נבנית מתוך הגילים של הילדים, מההכנסות של שני ההורים, מהזמן שכל אחד מהם מבלה עם הילדים, ומהבחירה איך לנהל את ההליך עצמו, וכשההורים מבינים את כל הרכיבים האלה, הם יכולים לקבל החלטות מתוך ידיעה ולא מתוך חשש.
האם יש מחשבון שעוזר להעריך את דמי המזונות?
כדי לעזור להורים לתרגם את הכללים האלה למצב שלהם, בניתי באתר מחשבון מזונות ילדים שמבוסס על העקרונות שנקבעו בפסיקה, ובהם גילאי הילדים, ההכנסות של שני ההורים וחלוקת זמני השהות, ומאפשר לקבל הערכה של דמי המזונות שעשויים להיקבע במקרה שלכם. חשוב לי לומר במפורש שלשופטים יש שיקול דעת רחב, ושהם בוחנים גם נסיבות שמחשבון אינו יכול להביא בחשבון, כמו צרכים מיוחדים של ילד, נכסים של אחד ההורים או פער בין הסדר השהות שנקבע לבין מה שקורה בפועל, ולכן התוצאה של המחשבון אינה תחזית מחייבת. עם זאת, להורים רבים הוא נותן נקודת מוצא מציאותית לשיחה על מזונות, בין אם היא מתנהלת ביניהם, בגישור או מול עורך הדין, משום שהוא מאפשר להגיע לשיחה כשהסדר הגודל של הסכום כבר ברור, במקום לפתוח אותה מתוך ניחושים וחששות.
אם אתם עומדים לפני פרידה ורוצים להבין איך הכללים האלה חלים על המשפחה שלכם, אשמח לפגישת ייעוץ שבה נבחן את הנתונים שלכם ואת האפשרויות העומדות בפניכם.
עו"ד לירז בן־שטרית כץ
על הכותבת: עו"ד לירז בן־שטרית כץ היא עורכת דין ומגשרת בדיני משפחה, בעלת רישיון משנת 1998 ועוסקת בתחום מאז 2001, ומכהנת כסגנית יו"ר פורום דיני המשפחה בלשכת עורכי הדין. היא מטפלת באופן אישי בכל תיק במשרד, ומגישה את הפודקאסט "לבנות את הגשר", שעוסק במשפט, בפסיכולוגיה ובקבלת החלטות בתקופות מעבר.
המאמר נועד למסור מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבחינת המקרה הפרטני על ידי עורך דין.
