ירושה, כפי שהיא מוגדרת בחוק הירושה – תשכ"ה 1965, הינה פעולה משפטית הנוגעת להעברת רכושו של הנפטר ליורשיו. קביעה זו הינה הבסיסית ביותר בחוק הירושה ומעוגנת כבר בסעיפו הראשון הקובע כי עזבונו של אדם יועבר ליורשיו מיד עם מותו.
העיזבון אינו מהווה ישות משפטית אלא הוא מהווה אגד של זכויות, נכסים וכספים שהיו בבעלותו של הנפטר קודם שנפרד מן העולם. הירושה או במילה אחרת, העיזבון, כוללת זכויות עכשיויות ויכולה לכלול גם עתידיות.
איך מחלקים את הירושה?
ירושה על פי דין אפשר שתתקיים שעה שהנפטר הלך לעולמו אך לא השאיר אחריו צוואה מפורשת בה הוא מורה במדויק למי יעביר את עזבונו לאחר לפטירתו.
או אז, תחולק הירושה בין היורשים הפוטנציאליים של הנפטר אשר הינם בני משפחתו הקרובים ביותר (ילדיו ו/או בן/בת זוגו).
חלקו של בן הזוג שנותר בחיים בעיזבונו של הנפטר תלוי בעובדה אם הנפטר השאיר או שלא השאיר אחריו צאצאים. בן זוג לצורך העניין הוא מי שהיה נשוי באותה עת לנפטר אולם הכרה כבן זוג לצורכי ירושה אפשר שתיקבע גם לגבי ידועים בציבור.
היורשים ע"פ הדין נקבעים ע"פ סדר היררכי: קודם כל ניתנת הזכות לרשת לצאצאיו של הנפטר ולאחר מכן זו עוברת הירושה לשאר הקרובים.
גם ממזרים רשאים לרשת על פי חוק הירושה. מקרה מיוחד הוא המקרה של מאומצים, אלו רשאים לרשת את הוריהם המאמצים אך אינם יכולים לרשת קרובי משפחה אחרים זולתם.
כוחה המשפטי של הצוואה
ירושה על פי צוואה נעשית לפי הצהרה פורמאלית בכתב או בעל פה בפני עורך דין, בה מורה האדם מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. מבחינה מהותית הצוואה מתאפיינת בתכונת יסוד עיקרית אחת לפיה הצוואה היא פרי רצונו של המצווה.
המצווה יכול שימסור את צוואתו במספר דרכים: בכתב, בעל פה, בעדים, בפני רשות וכיו"ב. בנוסף הוא יכול להוריש את כל רכושו או חלק ממנו לכל מי שרק יעלה על רוחו בין אם הנהנה מן העיזבון היה קרובו או לא.
צו זה תכליתו לקבוע את חלקם של כל אחד מן היורשים בעיזבון, בכוחו של הצו למנוע סכסוכי יורשים עתידיים. כאשר הנפטר לא ערך צוואה אזי הצו לא יתייחס לנתח שצבר כל אחד מן היורשים בעיזבון אלא יסדיר רק את עניין הזכות לרשת גופא.
כאשר הנפטר ערך צוואה, הרי שהצו לקיום צוואה נותן גושפנקא חוקית להוצאתה לפועל של צוואת הנפטר וליישומה הלכה למעשה. שני הצווים הללו מהווים אסמכתא בידי הנהנים מהעיזבון לצורך העברת הזכויות על שמם בנכסי הנפטר בעיקר כשמדובר בנכס מקרקעין (כמו דירה למשל).
מי זכאי לרשת?
הכלל אומר כי מי שרשאי לרשת הינו אדם העונה להגדרות של אחד מאלה:
א. מי שהיה בחיים בעת מות המוריש (סעיף 3 לחוק הירושה).
ב. מי שנולד עד 300 ימים לאחר מות המוריש.
דיני הירושה בישראל עוסקים הסדרת זכויותיהם של הנהנים מעיזבון הנפטר על פי צוואה ושלא עלפי צוואה. ברם, על מנת למנוע סכסוכים על רקע ירושה, יהיה זה אך יפה אם הנפטר ידאג להשאיר צוואה שעה אחת קודם.