משמורת משותפת הינה הגדרה משפטית בה שני ההורים הם משמורנים שווים לילדים (ללא כל קשר לחלוקת זמני השהות ביניהם) ואין הורה מסוים שמחזיק בילדים. מונח מקביל אל משמורת משותפת הוא אחריות הורית משותפת, מצב בו שני ההורים מגלים מעורבות בחיי הילדים באופן שווה. כנגזרת טבעית למשמורת משותפת, ישנה חלוקה בזמני השהות של ההורים עם הילדים במהלך השבוע, בדרך כלל בימים קבועים ובשעות קבועות. ראוי לציין כי חלוקת זמני השהות לא בהכרח שווה.
חשוב לציין, כי כאשר הילדים שוהים אצל הורה מסוים במהלך זמני השהות, ההורה אחראי על הילדים ואינו יכול להטיל אחריות כלשהי על ההורה השני.
מהו גובה דמי המזונות במשמורת משותפת?
כאשר קיימת משמורת משותפת בין ההורים, ומתקיימת חלוקת זמני שהות שווה או כמעט שווה ביניהם, ישנה השלכה על גובה תשלום מזונות בהם יחויב האב, אם בכלל. בבתי המשפט לענייני משפחה, כשהילדים מתחת לגיל 6 שנים נקבעת אין כמעט הבדל שכן בהתאם לדין האישי מזונות הקטינים לילדים עד גיל 6 מ מוטלים על האב. כאשר הילדים מעל גיל 6 שנים חלה הלכה חדשה במסגרת בע"מ 1709-15 ו-919-15 של ביהמ"ש העליון, ובתי המשפט בוחנים את חלוקת זמני השהות בין ההורים יחד עם יחס הכנסותיהם. ההלכה החדשה נפסקה ביום 19.7.2017 ע"י 7 שופטי ביהמ"ש העליון על פיה במקרה של משמורת ילדים משותפת וכשלהורים יש הכנסה דומה והילדים שוהים זמן שווה אצל שני ההורים, האב לא יהיה חב לשלם דמי מזונות לאם. מדובר בפסק דין מהפכני ותקדימי.
כיצד חזקת הגיל הרך מושפעת על משמורת משותפת?
בהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות האפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ילדים עד גיל 6 שנים יהיו במשמורת אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. הוראת חוק זו ידועה כחזקת הגיל הרך, וככל חזקה היא ניתנת לסתירה. בהתאם לחזקת הגיל הרך, ברוב רובם של המקרים נהגו בתי המשפט לפסוק משמורת מלאה לידי האם וזו הייתה הורה משמורן יחיד.
בשנת 2008 לאחר הגשת דו"ח ביניים של ועדת שניט חל שינוי ברוח הפסיקה הישראלית ומתן משמורת יחידה לאם כבר איננה נחלת הכלל, אלא נקבעת לא פעם משמורת משותפת לשני הורים. הפסיקה החלה לראות באב ובאם כשווים תוך התחשבות בעיקרון טובת הילד, כמובן לאחר בחינת כל מקרה לגופו.
ואכן בשנת 2011 פורסמו המלצות דו"ח ועדת שניט שהמליצה על מודל אחריות הורית משותפת תוך שקילת טובת הילד. בנוסף, הועדה המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך בראיה כי כל ילד הוא פרט עצמאי ומימוש זכויותיו צריכה להיבחן ע"י שני הוריו. הועדה נתנה את אותותיה וביום 6.9.12 פורסם תזכיר חוק הורים וילדים, התשע"ב 2012 שעיקרו הוא ביטול חזקת הגיל הרך, היות ושני ההורים אחראים להתפתחות ילדיהם ויש צורך ששניהם יהיו מעורבים בגידולם ופעילים בכל תחומי חייהם.
שינוי במגמה נוכל גם לראות בבתי הדין הרבניים. כך למשל בתיק 995674/8 כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי (אב"ד), העניק משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם:
"תואר זה של "הורה משמורן" חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים (ובנידון דנן – הילד) צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות".
"כידוע, הדיון ההלכתי בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים".
"קביעת משמורת משותפת תאלץ את שני ההורים לקיום קשר בסיסי סביר בשאלת צרכי הילד, ביודעם כי אילולא זה, הגדרתם כהורה משמורן מוטלת בספק. ההכרה של שני ההורים וכן של הבן שקיים שוויון סמלי בין ההורים, עשויה רק להיטיב עם משפחה זו".
"כך שנסכם ונאמר כי בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בענייני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא קביעת המשמורת תוכרע על פי טובת הילדים, וקביעה זו עשויה להוביל לקשר בסיסי זה".
"לאור האמור, בית הדין קובע כי משמורת הבן המשותף תהיה משותפת לשני ההורים".
חשוב לציין כי המלצות וועדת שניט יחד עם תזכיר החוק טרם הפכו לחוק מחייב במערכת המשפט. עם זאת ראינו, כי במהלך השנים חל שינוי בפסיקה הישראלית ובתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים קובעים מתן משמורת משותפת בראי חזקת הגיל הרך בהתאם לעיקרון טובת הילד ולא רואים בחזקה כסותרת. יוצא אם כן, שאמנם המלצות דו"ח ועדת שניט לא אומצו בחקיקה הישראלית אך כן נעשה שימוש בהן, מבלי לפגוע בהוראות חוק הכשרות המשפטית.